באוגוסט 2014, בשלבים המוקדמים של הפרויקט, התנהלה מלחמה.
בהווה העגום הזה התקשינו לדמיין את העתיד. בחרנו לגוון בתוך ים של מגוייסות פוליטית בגיבוש קונספט שיהווה אסטרטגיה ביקורתית. לכן, התמקדנו ביצירת “תכניות לעתיד” – הצהרה שיש בה אירוניה ואופטימיות כאחד. הנושא השנתי הנבחר, מציע את חקר העתיד כמרחב פעולה. בהמשך להתייחסות אוצרותית ואמנותית תלוית מקום ביקשנו להתייחס לעיר ירושלים, עיר בה שורר מתח. יצירות האמנות הוזמנו לתקשר על תשתית המתח הזה.

הזמנה של יצירות אמנות שתוצר הגלם שלהן הוא בדפוס התבסס על זיהוי מגמות אמנות בעידן העכשווי. היום, חומרי האמנות כוללים חומרים וירטואלים ודיגיטאלים בנוסף לחומרים המסורתיים; בהשפעת מהפכת המידע מתאפשר ביטוי באמצעות צילום גם בהיעדר צלם, מצלמה ונייר כימי; אמנים מבצעים פעולות ניכוס מרוקנות מפאתוס; יש העדפה של היצירתיות על הוירטואזיות הטכנית וזיהוי של המושגי והרעיוני ככלי שחוצה את השיח הפנים אמנותי.

(עכשווי) עתידי-עתידני
היסטוריונים של אמנות עכשווית מזהים את המעבר במינוח של האמנות המכונה מודרנית אל האמנות המכונה עכשווית. בהמשגת העתידי-עתידני, כוונתנו היתה לעודד עבודות רפלקסיביות.
אמנות עתידית, שעתידה להיעשות, אינה מוגמרת במהותה ומתמקדת ברעיוני.
תרשימים, שרטוטים ושרבוטים, הצעות, מחשבות והדמיות, סקיצות, המצאות וחידושים. אמנות זו, המאופיינת בגולמיות מסוימת, מעודדת צפייה כחומר למחשבה. אמנות עתידנית לעומת זאת, מתמקדת בדימוי שלם, מתעלמת מראש מהקיים ומהמתאפשר בהווה ומביעה חזון של העתיד.
כיוון שיש פנטזיה על העתיד יש אסטתיקה עתידנית מובהקת שמודגמת בפוטוריזם (מתחילת המאה ה-20) ובניאו-פוטוריזם (תחילת המאה ה-21). זרמים אלו מרחפים מעל נושא התערוכה כרפרנטים.
תפיסות על העתיד משתנות כל הזמן ביחס להווה שהופך לעבר…
ואם לצטט את אחת העבודות (נעמה בר-אור ועמרי היילברונר) בתרגום ישיר: “העתיד הוא לא מה שהיה פעם..”

תפיסת העתיד, בראי האמנים העכשוויים שבחרנו להציג לכם, באה לידי ביטוי דרך עבודות רעיוניות שחושבות את השלט כמדיום שעליו מופעל מהלך משבש – לפעמים בהחלפת התכנים ושמירה על הנראות ולפעמים תוך ניצול שטח פנים להצגת דבר זר בתוך המרחב המוכר. סדרה של הגבלות ואילוצים של הפורמט הפכו לכלים משחררים עבור אמנים שיצרו מתוך מחשבה על כרזה/ מודעה/ פרסומת/ הדמייה ארכיטקטונית.
אחרים, הפנימו רעיונית את הקונספט ומימשו אותו בדרכם דרך צילום ישיר או מבוים, מנוכס או מעובד. הם מתחו את גבולות הציור והפיסול הדיגיטלי ליצירת האפקט המתעתע שיאפשר את השהיית המבט, בתוך המרחב הציבורי, עד להיווצרות מצב של התבוננות אצל הצופה המזדמן.
השנה נערך שיתוף פעולה מיוחד עם ה”זירה בין-תחומית” בו חברו כותבי מחזאות למעצבים גרפים ויצרו במסגרת הקונספט יצירות משותפות שיופיעו לצד עבודות חזותיות בשילוט ברחבי העיר. מהלך אינטרדיסציפלינרי כלעצמו.
כל שלט הוצב מתוך ניסיון ליצור דיאלוג בין העבודות והסביבה, תוך מחשבה פרטנית על האמנות בין האדם למקום. המיצג החזותי הזה יכול להיחוות כסדרה שלמה, אם יבחר הצופה לנוע במסלול. הוא יכול לבחור בצפייה כוללת ומקיפה או חלקית ואקראית.
אנחנו מקווים שהנוכחות הקצרה של יצירות האמנות בעיר תשאיר תמונות בזיכרון הציבור, שכמו המקום והזמן הינו חלק מהתנאים למימוש האמנות. ההד של ההופעה הזמנית הזאת נמצא בידיכם בצורת קטלוג הזה.
כתבה: טל גלעד

שיתוף פעולה עם “הזירה הבין תחומית”
כותבים:
אינה איזנברג / גיא בירן / ענבל דקל גולדברג / ניצן כהן / דניאל כהן לוי / רוני לבנון / צביה מרגליות
מעצבים גרפים:
ליאורה יוקלה / אהרון מנור / רועי מרגליות / בן נתן / טל סופיה / תומי קלמנטס / נועה רענן ברוידא

אוצרות: טל גלעד, אסף כהן ויצחק מזרחי
מעצבות גרפיות: מעיין שי והגר ארז

אירוע פתיחה
מיקום: בית הבישוף
מעצבים תעשייתיים: יונתן וורד וגיל אדם